באוקטובר
1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים גייסו את סבי למלחמה והיחידה של סבי הלכו לרמת הגולן
לקרבות מול הסורים. היחידה של סבי הגיעה עד 40 ק''מ מדמשק למקום שנקרא מזרעת בית
ג'אן ושמה הם היו עם הטנקים כ40 ק''מ מדמשק. הוכרזה הפסקת אש ומיד אחרי זה המג''ד
של סבי קיבל הוראה לשחרר אותו ולשלוח אותו למקום עבודתו זה בגלל שצה''ל גיס למלחמה
כמות גדולה של ציוד ולא היו לו אנשים שיטפלו לו בציוד. סבי ביקש מהמג''ד שלו שהוא
לא רוצה ללכת והוא רוצה להישאר עם כולם אבל המג''ד אמר שלו אמר לו "ישראל
תבין אותי אבל יש הוראה מלמעלה ואני לא יכול לעשות שום דבר" בלב כבד נאלץ סבי
להיפרד מכולם אחרי כל מה שעבר עם חבריו והרגיש כמו עריק שבורח מהמלחמה. אבל לא
הייתה לו ברירה סידרו לו הסעה הביתה ולמחרת התייצב סבי במקום עבודתו המקום היה מלא
בכלים פגועים שנשחקו בקרבות. סבי עבד כשבוע ימים במסוך כתי לתקן את הכלים ולאחר
מכן ביקשו מסבי בעבודה שיירד לסיני לכוחות שנלחמו בסיני ושיתחיל לטפל בציוד מכני
הנמצא שם. זה נתן לסבי פיצוי על ההרגשה הלא טובה שהייתה לו כשנאצלץ לעזוב את חבריו
במובלעת הסורית. לאחר סיום המלחמה חזרו החיים אט אט למסלולים ובשנת 1971 נולדה
אמי. בשנת 1974 נולדה דודתי נוגה. בשנת 1980 נולדה דודתי מיה. בשנת 1987 נולד דודי
ארז, הבן הראשון לאחר 3 בנות.
כיום סבי בפנסיה
ואחותי ואני אוהבות שסבא מגיע לביקור ומביא לנו כל מיני הפתעות.
