ישראל קוקוס מספר על סיפור חייו

ילדותו

סבי, ישראל קוקוס נולד בשנת 1944 ב25.8 בתל אביב שבישראל. אמו, יהודית הייתה עקרת בית ולפעמים עבדה בכל מיני עבודות משרדיות. אביו, נחום היה מכונאי. אחותו יפית, כיום גרה בפנסילבניה. כשסבי היה בן ארבע הייתה מלחמת השחרור, ובעקבות המלחמה היו צריכים מקום הגנה ולכן מיהרו למקלטים. כשהיה בן 12 פרצה מלחמת סיני ובאותה תקופה גרו בתל אביב. הבית שבו נולד היה בתל אביב, היה בית בקומת הקרקע בו שני חדרים ומרפסת גדולה. הייתה חצר ומעליהם הייתה עוד דירה. כאשר שהה באילת היה להם בית של שני חדרים וסלון. הוא היה הרבה בים, מאוד אהב את אילת של אז עם הים והנוף היפה. סבי גר בתל אביב עד גיל 8, ברמת החייל מגיל שמונה עד אחד עשרה ובאילת מגיל אחד עשרה עד הצבא. ילדותו של סבי בתל אביב הייתה עד גיל 8, זאת אומרת עד כיתה ג' שהה בבית ספר אשר נקרא "בית חינוך" בתל אביב. בית הספר היה רחוק מביתו ולכן היו הולכים הרבה זמן ברגל. חבריו אשר למדו איתו בבית הספר היו רחוקים מביתו ולכן נפגשו איתם פעמים מעטות, אך נפגש בעיקר עם שכניו שלא למדו איתו בבית הספר. אחד החברים שהיה איתו בכיתתו והיה חבר מאוד טוב שלו, קוראים "אפרים סנה" וכיום הוא חבר בכנסת. בגיל זה אהב מאוד ללמוד ואחד המקצועות האהובים עליו היה ספורט וכל המקצועות אשר היו מחוץ לכיתה. בגיל זה אהבו מאוד לשחק "שוטרים וגנבים" והיו משחקים זאת כל יום.

לאחר מכן עברו לרמת החייל וילדותו הייתה שלמד מכיתה ד' עד כיתה ו' בבית ספר ששמו היה "שיכון דן". סבי אהב בעיקר חקלאות, ספורט והיסטוריה. פחות אהב את טבע וכימיה. החברים היו קרובים לביתו ולמדו איתו יחד בבית הספר שלו. הייתה תנועת נוער בשם "הנוער העובד" והשתתף בה. המשחק שמרבו לשחק בו היה "מחניים". בשנת 1956 עברו לאילת מכיוון שסבא נחום, אבין היה בשירות מילואים ובזמן שירות המילואים בפעילות מבצעית היו בסיור ליד הגבול ברצועות עזה, ברכב שנסעו בסיור עלו על מוקש, ואביו נפצע הכי קשה ברכה מכיוון שהוא ישב מעל הגלגל שעלה על המוקש. כתוצאה מזה שהה אביו של סבי בבית החולים כשנה שלמה ולאחר מכן חזרו לתל אביב. כאשר הגיעו לתל אביב הרופאים הציעו להם לעבור למקום ללא חילופים במזג האוויר ולכן עברו לרמת החייל לכמה שנים(3) ולאחר מכן לאילת, מקום ללא לחות. סבי הכי אהב את אילת מכל המקומות אשר היה. באילת היה בית ספר אחד ולמד בו מכיתה ז' עד ט'. מקצועותיו האהובים היו היסטוריה וגאוגרפיה. במקצוע טבע למדו על החיות שבים ולכן אהב את מקצוע זה בהשוואה לבתי הספר בהם למד ובהם היה את המקצוע טבע. היה הרבה בים עם חבריו, והייתה תנועת נוער וקראו לה "תנועת נוער ימית".

בר מצווה

באילת כאשר היה בן 13, היה בית כנסת קטן בתוך צריף. שם חגג את הבר מצווה שלו והיה מעט מאוד משתתפים, זאת אומרת היו : משפחתו המצומצמת וארבע חבריו הקרובים. זאת הייתה בר מצווה מאוד פשוטה והיה כיבוד קל. לאחר הבית כנסת לא עשו שום דבר מיוחד. ניתן להסיק מכך שהחיים בשנים הקודמות היו פחות מפותחים כמו היום. 

נעורים+צבא

מכיתה ט' עד כיתה י''א היה סבי בבית ספר מקצועי באילת. למדו בבית ספר זה מקצועות שלא קיימים בתיכונים של היום, כמו: חשמלאות, בנאות ומכונאות. סבי בחר ללמוד מכונאות. סבי אהב ספורט ימי ובעיקר אהב לשחות וכך גם היום. אהב מאוד הפלגות בסירות, חתירות בסירות, וכל דבר אשר היה קשור לספורט ימי. 

סבי היה בצבא בתור שריון-מכונאי טנקים. מכיוון שסיים בית ספר מקצועי ובחר במקצוע מכונאות, הצבא גייס אותו לשריון לקורס מכונאות טנקים. סבי היה בצבא ושירת שם במשך שנתיים וחצי. מאוד אהב את תפקידו בצבא.  

חתונה והיכרות סבי וסבתי

סבי וסבתי הכירו בשנת 1968 כאשר סבי היה בן 23 וסבתי הייתה בת 20. כאשר הכירו, הם היו חברים וטיילו בהמון מקומות בארץ ובילו שם. סבי וסבתי התחתנו בתאריך ה25 למאי שנת 1969. החתונה התקיימה "באולמי הנשיאים" שבתל אביב. החתונה התנהלה כמו החתונות כיום: עם אוכל, ריקודים אך המוסיקה הייתה שונה מרוב החתונות שיש היום, היה זמר עם תזמורת שניגנו, שרו ושמחו בשמחתם. 

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים גייסו את סבי למלחמה והיחידה של סבי הלכו לרמת הגולן לקרבות מול הסורים. היחידה של סבי הגיעה עד 40 ק''מ מדמשק למקום שנקרא מזרעת בית ג'אן ושמה הם היו עם הטנקים כ40 ק''מ מדמשק. הוכרזה הפסקת אש ומיד אחרי זה המג''ד של סבי קיבל הוראה לשחרר אותו ולשלוח אותו למקום עבודתו זה בגלל שצה''ל גיס למלחמה כמות גדולה של ציוד ולא היו לו אנשים שיטפלו לו בציוד. סבי ביקש מהמג''ד שלו שהוא לא רוצה ללכת והוא רוצה להישאר עם כולם אבל המג''ד אמר שלו אמר לו "ישראל תבין אותי אבל יש הוראה מלמעלה ואני לא יכול לעשות שום דבר" בלב כבד נאלץ סבי להיפרד מכולם אחרי כל מה שעבר עם חבריו והרגיש כמו עריק שבורח מהמלחמה. אבל לא הייתה לו ברירה סידרו לו הסעה הביתה ולמחרת התייצב סבי במקום עבודתו המקום היה מלא בכלים פגועים שנשחקו בקרבות. סבי עבד כשבוע ימים במסוך כתי לתקן את הכלים ולאחר מכן ביקשו מסבי בעבודה שיירד לסיני לכוחות שנלחמו בסיני ושיתחיל לטפל בציוד מכני הנמצא שם. זה נתן לסבי פיצוי על ההרגשה הלא טובה שהייתה לו כשנאצלץ לעזוב את חבריו במובלעת הסורית. לאחר סיום המלחמה חזרו החיים אט אט למסלולים ובשנת 1971 נולדה אמי. בשנת 1974 נולדה דודתי נוגה. בשנת 1980 נולדה דודתי מיה. בשנת 1987 נולד דודי ארז, הבן הראשון לאחר 3 בנות.

כיום סבי בפנסיה ואחותי ואני אוהבות שסבא מגיע לביקור ומביא לנו כל מיני הפתעות.